הצלם אויקו פטרסן מציג פרויקט צילום שבמרכזו כתריסר צעירים עם תסמונת דאון ובכך מזמין את הקהל להתמודד עם חסמים תרבותיים ועם תפיסות סטריאוטיפיות על אנשים עם צרכים מיוחדים. הוא עושה זאת דרך מסע שיווק כביכול לאוסף של בגדים חדשים. השפה הצילומית שבה בחר שייכת לאסתטיקת צילום של דוגמנות ואופנה, אלא שבמקרה זה המודלים הם עצמאיים ואינם משרתים אף מטרה. הם מספרים לנו כי תסמונת דאון יכולה להיות יפה וססגונית. אף כי אנשים נוטים לקשר לתסמונת דאון אומללות וצער, פטרסן טוען כי המציאות יכולה להיות הפוכה: כל שעלינו לעשות הוא להפסיק להתבונן על אנשים אלו דרך הפריזמה שלנו, לפתוח את הראש ועד מהרה יתברר כי "עולמם הפנימי יכול להיות מפתיע, מצחיק ומרגש", כדברי האמן